על הפיזיותרפיה

מקצוע הפיזיותרפיה מתקשה מאוד להגדיר את עצמו ולמקם את עצמו במערכת הרפואית. יש חשיבות רבה להגדרה הזאת כי ממנה יכול כל פיזיותרפיסט לגזור לעצמו את מטרותיו המקצועיות, דרכי התנהלותו מול הגורמים השונים הקשורים בעבודתו, התנהלותו מול המבקשים את עזרתו ובמידה רבה לשאוב סיפוק מעבודתו.

לאחר מחשבה נראה לי שהדרך הבסיסית להגדיר לעצמנו את מהות המקצוע הוא בדומה לכל מקצוע אחר: "במה אנו עוסקים, איזה כלים עומדים לרשותנו ובמידה מסוימת גם מהם נקודות המגע עם בעלי מקצוע אחרים העוסקים באותן בעיות".

במה אנו עוסקים: ברור שכל הגדרה, רחבה ככל שתהיה, לא תיתן תשובה מלאה וגם לא תספק כל אחד.ההגדרה שלי באה מתוך המציאות. כלומר, ניסיון לתת מכנה משותף לבעיות אתן אנחנו מתמודדים בפועל.
הגדרה: "הפיזיותרפיה משפרת את היכולת של מערכת התנועה כך שתוכל להתמודד טוב יותר עם המשימות להן יועדה ובמינימום חוסר נוחות או כאב."
נראה לי, שניתן לצמצם את היכולות האלה למספר קטן ביותר של מרכיבים בסיסיים: 1. גמישות 2. כוח 3. קואורדינציה
כדי להיות ברור עוד יותר, יש לומר מה הפיזיותרפיה לא עושה: "לפיזיותרפיה אין את הכלים לטפל ברקמה פגועה או פגומה. זהו התחום הבלעדי של הרופאים ויש להם את הכלים לכך: כירורגיה ותרופות.הפיזיותרפיה יכולה רק לשפר את היכולות של מערכת התנועה תוך שהיא לוקחת בחשבון את הרקמה הפגועה או הפגומה.לכל היותר, טיפול נכון יכול ליצור את התנאים להחלמת הרקמה במידה והדבר אפשרי.

נבדוק את ההגדרות האלה לגבי שלש בעיות נפוצות שאנשים מגיעים בגללם לפיזיותרפיה:
1.כאב גב: מרבים לציין בהקשר של כאב גב ממצאים שונים שמודגמים בבדיקות רנטגן ,CT ,מיפוי ועוד. האם יש לפיזיותרפיסט כלים לרפא בלט דיסק? אוסטאופיטים? היצרות ספינלית? כמובן שלא.האם הוא יכול להקל על כאב? לשפר את היכולת של המטופל להתכופף, ללכת, לשבת, לתפקד? כמובן שכן.
איך הוא עושה את זה?: מוביליזציות [גמישות] חיזוק שרירים ,למשל של בטן תחתונה [כח] ותרגילים שמשלבים את הכל: גמישות, כוח וקואורדינציה.
2.כאבי ברכיים: במקרים רבים לא יהיה שום ממצא משמעותי ברנטגן ולמרות זאת רוב המטופלים יגיעו עם אבחנה של OA או CMP. הבה נאמר שיש שינויים כלשהם בסחוס,מה בדיוק אנחנו יכולים לעשות בנידון? פחות או יותר כלום, אבל, מוביליזציות לשיפור טווחים, חיזוק שרירים ולימוד של הפעלת שרירים בסדר נכון כדי לקבל תנועה יעילה וללא כאב תעשה את העבודה יוצא מהכלל.
3.כאבי כתף או Rotator Cuff Syndrom . בחלק גדול מהמקרים תראה בדיקת האולטרה סאונד קרע של גיד ה Supra Spinatus. עוד לא שמעתי על פיזיותרפיסט שתפר את הגיד אבל טיפול נכון שיגדיל את המרווח הסב אקרומיאלי, יחזק את שרירי השרוול המסובב וילמד להפעיל את הכתף בצורה קואורדינטיבית יפתור ברוב המקרים את הבעיה לחלוטין!
הוא שאמרנו: גמישות, כוח, קואורדינציה.

אני חושב שהגדרנו בצורה די טובה גם את נקודות ההשקה בין הפיזיותרפיסט לרופא. מעבר לעניין ההיררכיה,מהותית, כשבאים לטפל בבעיות שריר שלד החלוקה פשוטה למדי: תפקיד הרופא לתקן נזק או פגם ברקמה בעיקר בכלים כירורגיים אבל במידה מסוימת גם בטיפול תרופתי ותפקיד הפיזיותרפיסט להביא את המערכת לתפקד טוב ככל שניתן וללא כאב.
יש לשים לב שמה שנאמר פה מוביל למסקנה שתהיה לא נוחה להרבה אנשים: מהותית, הטיפול הפיזיותרפי קודם לטיפול של הרופא. לכל המקרים שהוזכרו קודם: גב, ברך וכתף יש טיפול פיזיותרפי יעיל וגם טיפול כירורגי. האם לא יהיה הגיוני בכל מקרה לעשות קודם כל את הטיפול הפיזיותרפי ורק במידה ולא ייתן את התוצאה המבוקשת לשקול טיפול תרופתי או כירורגי?
בשביל לאייר את האמור לעיל באופן חצי הומוריסטי הייתי אומר שהתפקיד לטפל בכאבי שריר שלד הוא של הפיזיותרפיסט, במידה והוא לא פותר את הבעיה בגלל מניסקוס קרוע,או דיסק פרוץ אין לו ברירה, הוא צריך לשלוח את המטופל ל"טכנאי" שיתקן את המניסקוס או הדיסק [הרופא המנתח] ואחר כך להמשיך בטיפול.

הפיזיותרפיסט ככירורג
לאחר שטיפלנו בכל הנושאים המגדירים את המקצוע: במה הוא עוסק,באיזה כלים ונקודות השקה עם מקצועות אחרים הגיע הזמן לטפל בעצמנו פנימה.
אם בחלק הקודם סביר להניח שהרופאים שבמקרה הגיעו לקרוא את המאמר ייצאו מהקריאה קצת עצבניים, אני מניח שחלק לא קטן מהפיזיותרפיסטים יצאו עצבניים לא פחות ממה שיש לי להגיד על עצמנו.
אולי נתחיל במשהו חיובי: לדעתי לפיזיותרפיה יש כלים מצוינים לטפל בבעיות המופנות לטיפולה.
הפוטנציאל הגלום בפיזיותרפיה לפתור בצורה טובה בעיות של כאבים ותפקוד של מערכת התנועה הוא עצום ו.... מבוזבז. הוא מבוזבז משתי סיבות. אחת: פיזיותרפיסטים מעטים מדי שולטים בידע הקיים היום בתחום ושתיים: וזה חמור עוד יותר, במקרים רבים מדי פיזיותרפיסטים אינם מיישמים ידע שיש להם מסיבות שונות, שאליהן אגיע במאמר אחר [כמה אפשר לעצבן במאמר אחד?].

כאן המקום להשוות את הפיזיותרפיסטים לרופאים והפעם הפיזיותרפיסטים ממש לא יוצאים טוב מההשוואה: לכל רופא ולכל רופא מומחה צריך להיות יידע ומיומנות המקובלים על העוסקים בתחום. יש כמובן רופאים טובים יותר וטובים פחות אבל רופא שלא יבצע פרוצדורות מסוימות בטיפול עלול להיתבע על רשלנות רפואית בעוד שפיזיותרפיסט יכול לעשות כמעט כל דבר שיעלה על דעתו כולל פרוצדורות מופרכות לחלוטין והכול הולך...זהו מצב המחייב תיקון.
אבל נראה לי שהבעיה העיקרית נובעת מתפיסה בסיסית שגויה של תפקידנו המקצועי. בשביל להבין בצורה הברורה ביותר למה הכוונה נגדיר קודם כול מהו תפקידנו כפי שאני מבין אותו: לפתור את הבעיה שבגללה מגיע אלינו המטופל. נשמע מובן מאליו עד גיחוך אבל הדברים אינם כה פשוטים. הייחוס שלנו לעומת עמיתים שלנו וגם לעצמנו מדבר על: ותק, קורסים, תארים אבל מעט על מידת ההצלחה או המיומנות בטיפול. אנחנו מתרשמים מידע תיאורטי ובוגרי תואר שני שלמדו באוסטרליה נחשבים לליגה בפני עצמה, אבל מעטים מתייחסים ליכולת שלהם לא רק להפגין ידע מרשים אלא להגיע לתוצאות מרשימות בטיפול בפונים לעזרתם.

כאן המקום להתייחס לכותרת "הפיזיותרפיסט ככירורג": הכירורג נדרש לידע רחב ביותר וללימודים ממושכים אבל בסופו של דבר הידע הזה כולו צריך להיות מתורגם ליכולתו כמנתח. רופא כירורג יכול להתהדר ברשימה אין סופית של אוניברסיטאות בהן למד ומאמרים שפרסם אבל הוא ימדד בסופו של דבר באיכותו כמנתח. כך גם הפיזיותרפיסט: לימודים, קורסים, תארים, קריאת מאמרים שלא יובילו לשיפור באיכות הטיפול הם ברכה לבטלה. בסופו של דבר מה שקובע הוא יכולתו של הפיזיותרפיסט לפתור את הבעיה לא לדבר עליה.





מחבר : אלישע קורן